اخر الاخبار
تابعونا
اسعار العملات
جنيه مصري - 0.2174
ليرة لبناني 10 - 0.0227
دينار اردني - 4.8316
فرنك سويسري - 3.5116
كرون سويدي - 0.3553
راوند افريقي - 0.2285
كرون نرويجي - 0.3705
كرون دينيماركي - 0.5028
دولار كندي - 2.5747
دولار استرالي - 2.2975
اليورو - 3.7575
ين ياباني 100 - 3.1166
جنيه استرليني - 4.4293
دولار امريكي - 3.426
استفتاء

الكاتب الاسرائيلي مئير شيلو في مقاله الاسبوعي:على العرب الخروج للتصويت وممارسة حقهم الديمقراطي

كتب الكاتب الاسرائيلي المعروف مئير شيلو في مقاله بصحيفة يديعوت احرونوت عن الانتخابات المقبلة ودور المجتمع العربي فيها , كما وشدد شيلو في مقاله أن على العرب الخروج للتصويت وممارسة حقهم الدمقراطي رغم غضبهم على الاحزاب والقيادات العربية .


وأكد شيلو في المقال أن الانتخابات هي الحق الوحيد للمواطن في الدولة ويستطيع أن يقرر , العرب يعانون من قوانين منها قانون القومية وعدة قوانين اخرى , لذلك عليهم الخروج والتصويت من اجل التأثير لأن الانتخابات حق لكل مواطن في دولة اسرائيل.


اليكم المقال كما نشر في صحيفة يديعوت احرونوت:


 מאיר שלו

ערבים רבים וערביות רבות, כך מתברר, לא מתכוונים להטריח את עצמם השנה אל הקלפיות. מקצתם מאוכזבים מחברי הכנסת שלהם ומהתפלגותה של הרשימה המאוחדת, ומקצתם חשים חוסר סיכוי לשנות ולהשפיע. את זאת הסביר לי חבר ערבי כאן בעמק יזרעאל. הוא עצמו יילך להצביע - לא למפלגה ערבית, אגב - אבל רבים אחרים בסביבתו לא יעשו זאת. "אנשים פשוט מיואשים", הוא אמר לי.


המשורר והפובליציסט הדרוזי סלמאן מצאלחה כתב על כך השבוע ב"הארץ". לדעתו, והוא אינו היחיד שחושב כך, המועמדים היהודים שמבקשים לרשת את כסאו של נתניהו, מקוים למצביעים ערבים רבים, שיחלישו ויקטינו את גוש הימין. הוא חתם את רשימתו במילים: "כל הטוענים לכתר מייחלים שהמצביעים הערבים יוציאו להם את הערמונים מהאש ויגישו להם את ראשות הממשלה על מגש של גוש חוסם. איש מהם אינו חושב שמגיע לאזרחים הערבים ליהנות מטעם הערמונים. אשר על כן אומר לטוענים לכתר בעברית מדוברת: תחפשו אותי".


שוויון ועלבון


העברית של סלמאן מצאלחה צחה ועשירה משל הרבה יהודים, ועל כן מעניינת העובדה שהוא בחר דווקא בסלנג כדי לנסח את הרגשתו במילים. ואכן, הביטוי "תחפשו אותי" מתאר אותה טוב מכל מליצה, כי לפעמים הסלנג חד ומדוייק מכל המליצות גם יחד. שתי המילים האלה לא מביעות יאוש, אלא אכזבה ורוגז, ויש בהן גם קורט של עלבון.


העלבון הוא זכות אזרחית שאף משטר או שליט לא יכול לגזול. כמו קינמון, הוא דומיננטי גם במנות קטנות, ועל אחת כמה וכמה אצלנו בישראל, בה מעניקים אותו השלטונות לערבים ביד רחבה מאוד: חוק הלאום, שרואה באזרחים ישראלים שאינם יהודים אזרחים סוג בית, הוא חוק מעליב. היעדרה של המילה "שוויון" מהחוק הזה מעליב אף יותר. כינויים מכלילים כמו "זועביז" הם כינויים מעליבים. ביטויים כמו "הערבים נעים בכמויות" מעליבים וגם שקריים. הבדיקות הבטחוניות של ערבים ישראלים בנתב"ג ובעוד מקומות גסות ומעליבות. גם סיסמאות כמו "ביבי או טיבי" מעליבות, כי טיבי אינו מתמודד על כהונת ראש הממשלה והסיסמה הזאת פוגעת בערבים כציבור, ממש כמו ההכרזות של מועמדים יהודים שלא יעשו קואליציה עם מפלגות ערביות. ככה זה. הגזענים גלויי הלב אומרים שצריך לשלול מהערבים את זכות הבחירה, והגזענים הפחדנים אומרים שלא יכוננו איתם קואליציה. אך אלה גם אלה מדירים את הערבים מהזכות להשתתף, להיות חלק, לשנות ולהשפיע.


על אף כל זאת אני מציע לאזרחים הערבים שהחליטו לא להצביע, לשוב ולשקול את החלטתם. עלבונם מוצדק, אבל פוליטיקה עדיף להוציא אל הפועל מתוך חשיבה הגיונית ולא מתוך חשיבה עלבונית. ככלל, אינני שולל פעולות מתוך מניע רגשי ואינני מתכחש לקיומן. כולנו עושים זאת - במשפחה, בעבודה, בתחומים שונים ובהזדמנויות שונות, אבל אני מעדיף פעולות מתוך רגשי תקווה, חמלה, הזדהות, ואף מתוך כעס, דחייה וסלידה, ולא מתוך עלבון. התבוססות ברגש הזה, וגם באחיו הנפוח ששמו "כבוד", אין בה שיקול ואין בה שיקלול ותמיד היא מניבה תוצאות גרועות. הצבעה מתוך עלבון היא אופציה גרועה, אבל אי הצבעה מחמת עלבון רעה הימנה, כי אינה אלא פאסיב אגרסיב פוליטי. היא גם שוללת ממי שנוקט אותה את הזכות להתלונן על תוצאותיה. 

פעולה פוליטית


ההצבעה לכנסת היא פעולה פוליטית של ממש. אולי הפעולה הפוליטית היחידה שהרבה אזרחים זוכים - או מוכנים - לבצעה. לאזרח הפשוט, ערבי או יהודי, שאיננו פוליטיקאי ולא עסקן מפלגתי ולא בן דוד של ראש הממשלה או עורך דין של ראש הממשלה או קרוב של ראש הממשלה אןו מקורב שלו - ההצבעה היא הדרך הטובה ביותר לתמוך בשלטון או להחליפו, ולהשתתף בעיצוב צביונה של המדינה ובשיפור מצבו שלו. 


הקלפי היא אחת משתי ההזדמנויות היחידות - אני מקווה שגם בית המשפט - בהן יכול האזרח להתנסות בשוויון אמיתי: קולו של העשיר שווה לקולו של הדל, קולו של החילוני שווה לקולו של הדתי, קולו של הזקן שווה לקולו של הצעיר, קולו של המשכיל שווה לקולו של הבור, קול אשה בקלפי רצוי וראוי ושווה לקולו של הגבר. שם, בקלפי, גם קולו של הערבי שווה לקולו של היהודי, ולכן, חברים ערבים יקרים, רוצו אל הקלפיות. נהרו באוטובוסים, במכוניות פרטיות, על קורקינט, ברכבות, על אופניים, על טרקטור, ברגל, בכמויות - להצביע כאזרחים שווים ובעלי הזכות הזאת. 


>>> للمزيد من مقالات ومقابلات اضغط هنا

اضافة تعليق
مقالات متعلقة